החלטה בתיק ע"מ 2357/12

עררי הסנגוריה נגד החלטת בימ"ש קמא להאריך את מעצרם של העוררים בחמישה ימים.

העוררים שוהים במעצר מאז 22.8.12 והם נחקרים על ידי שירות הביטחון הכללי בחשד לעבירות ביטחוניות שונות אשר העיקריות בהם קשורות להחזקת אמצעי לחימה וסחר בהם.

בעררים הנוכחים תוקף הסנגור את החלטת בימ"ש קמא במספר מישורים, אשר לגבי חלק מהם כבר ניתנו החלטות שיפוטיות שונות במסגרת עררים קודמים. יחד עם זאת, יש לציין כי העררים המונחים בפנינו הם הראשונים שהדיון בהם התקיים לאחר שהוסרה מניעת המפגש שהייתה קיימת בין העוררים לבין בא כוחם.

אף בעניין זה, הלין הסנגור במסגרת הערר כשטען כי היה על בימ"ש קמא לדחות את קיום הדיון בבקשת המשטרה להארכת המעצר עד לאחר הסרת מניעת המפגש.

במישור המהותי טוען הסנגור לחוסר סמכות, על רקע העובדה כי החשדות הנחקרים קשורים למעשים שבוצעו על ידי העוררים בשטח מדינת ישראל או בשטח A, כולן ללא זיקה לביטחון האזור. עוד טען הסנגור כי לגבי חלק מהחשדות הקשורים להפרות סדר ביום לאזכור ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים, כבר נחקרו העוררים ושוחררו בתנאים כך שלא ניתן להצדיק את מעצרם כעת על רקע זה. עוד טען הסנגור כי העוררים שהו במאסר קודם בשנים 2008-2010 כך שמידע מודיעני המתייחס לתקופה זו הינו בהכרח מוטעה. הסנגור הוסיף וטען כי מרשיו לא הודו במיוחס להם וכי אין תשתית ראייתיית של ממש הקושרת אותם אף כי עברו כבר עשרים ימים מאז נעצרו ונחקרו תוך מניעת מפגש. מעבר לכך, הדגיש הסנגור את העובדה כי העוררים תושבי ישראל דבר המצדיק לבחון את עניינים בהתאם לכללי הדין החלים במדינה ואף מאפשר את שחררום בחלופות מעצר שאינן קיימות באזור. לבסוף, טען הסנגור כי נמנעה פגישתו עם העוררים במשך שעות ארוכות בניגוד לחובת גורמי החקירה.  

 מנגד, מבקשת התביעה לדחות את העררים מכל וכל לטעמה, לא נפל כל פגם בהחלטת בימ"ש קמא המבוססת על חומר מודיעני רב המצביע על עבירות חמורות שבוצעו על ידי העוררים, בזיקה ברורה לביטחון האזור גם אם חלקם בוצעו מחוצה לו התובע הדגיש כי מניעת המפגש זכתה לאישור בית המשפט העליון וכי מכל מקום מאז שהוסרה אין לה כל רלוונטיות. התובע אף ציין כי אירוע ההתפרעות אליו התייחס הסנגור אינו חשד עיקרי כך שאין רלוונטיות רבה לשאלה באיזה חלק של קלנדיה הוא תרחש. התובע ביקש לדחות את טענת הסנגור באשר לצורך להיצמד לדין הישראלי שכן העוררים נחקרים על פי דין האזור לאחר ששאלת הסמכות והזיקות נבחנה על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים. התביעה אף הכחישה עיכוב ממשוך במתן אפשרות לעו"ד להיפגש עם העוררים.

אומר מיד כי לא מצאתי כל פגם בהחלטת בימ"ש קמא לקיים את הדיון במועד שנקבע לו. ראשית, יש לציין כי שעת סיום המניעה לא הייתה ידועה בביהמ"ש כשנקבע הדיון ואף לא במהלכו (ראה פרוטוקול הדיון בעמ' 6). זאת ועוד גם אם שעת סיום המניעה הייתה ידועה, לא היה כל עילה לדחיית הדיון. ביהמ"ש פועל בשעות קבועות מראש על מנת למצות באופן מיטבי את זמנו המצומצם מתוך אילוצים ברורים הנובעים מעומס עבודה רב. הגם שעל ביהמ"ש לעשות כל מאמץ לאפשר מיצוי מלא של זכויות החשוד, אין מדובר בשיקול יחיד ויש לתת משקל ראוי אף לסדרי דיון תקינים וליעילות.

במקרה דנן, לאחר מעשה אפשר אף לקבוע שלא היה בדחיית הדיון כדי להועיל מאחר שהטענות שהועלו על ידי הסנגור בפני לאחר שפגש את מרשיו דומות עד מאוד  לטענותיו בעבר.

אף במישור המהותי לא ראיתי עילה להתערב בהחלטת בימ"ש קמא. אכן, העוררים נחקרים לגבי שלל אירועים אשר ייתכן שלגבי חלק מהם שאלת הסמכות אינה פשוטה. אלא שלצד אירועים ספציפיים אלה קיימים חשדות נוספים המבוססים על חומר מודיעיני ותשתית ראייתית אשר ללא ספק מקימות סמכות לביהמ"ש. על רקע זה, איני רואה צורך להידרש לשאלות המעניינות שהועלו על ידי הסנגור במהלך הדיון בכל הנוגע לסמכות ביהמ"ש לדון בעבירת החזקת נשק וירי במהלך חתונה בשטח A ובהפרות סדר בחלק הישראלי של מחסום קלנדיה. זאת במיוחד כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לתשתית העובדתית בסוגיה זו.

מכל מקום, עליי לקבוע פעם נוספת כי קיימת תשתית לביסוס חשד סביר לביצוע העבירות הנחקרות. קביעה זו יש לסייג בשתיים. ראשית, התשתית זכתה לעיבוי מסוים לאחרונה. שנית, על אף העיבוי האמור, ככל שנמשכת החקירה ומתארכת תקופת המעצר מצופה מהחוקרים להציג בפני ביהמ"ש ראיות של ממש. ראיות שכאלה מצויות אמנם אך במידה מצומצמת, וככל שהזו לא תתרחב יקשה להצדיק את המשך מעצרם של העוררים. מכל מקום, בשלב זה של החקירה הגעתי כאמור למסקנה כי באיזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויות החשודים, די היה בתשתית המודיעינית והראייתית הקיימת ובצורכי החקירה כדי להצדיק את הארכת המעצר. כבר עמדנו על חומרת העבירות המיוחסות, מסוכנותן וקיומה של תוכנית חקירה אפקטיבית המחייבת את המשך המעצר כאמור.

כאן המקום לדחות את טענת הסנגור באשר לתחולת דיני המעצר הישראלים על העוררים. עיקרון ידוע הוא כי תחולתן של הוראות חוק, במיוחד במישור הפלילי, הינה ככלל טריטוריאלית, אם לא צויין אחרת. זאת ועוד, בשל מעמדו של אזור יהודה ושומרון אין בו תחולה של החוק הישראלי והוא מנוהל על פי חקיקה עצמאית וייחודית. חקיקה זו ובכללה דיני המעצר   

ניתנה היום, 12 בספטמבר 2012, כ"ה באלול התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: טור' מעיין רפאל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: